רש"י על סוכה מ״ג

1 ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר - הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא ויש כאן איסור העברה ברה"ר או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים כדאמרינן במסכת שבת דף ה::

2 הא תקינו ליה רבנן ליטלו בביתו - כדקתני מתניתין התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו ומתוך שלא התרת לו אלא בביתו זכור הוא ולא אתי לאפוקי:

3 אלא ראשון - דחשובה נטילתו דאפי' בגבולין חייב לא גזרו ביה רבנן לא בגבולין ולא במקדש אבל שאר הימים שאינו מן התורה אלא במקדש לא חשיבא נטילה דידהו וגזור ביה רבנן משום חומרא דשבת אף במקדש ואם תאמר נמצאו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה הא אותבינה ביבמות דף צ: ושנינן שב ואל תעשה שאני:

4 אי הכי - משום דאיתיה בגבולין לא גזור ביה:

5 האידנא נמי - לידחי בי"ט ראשון את השבת:

6 לא ידעינן בקביעא דירחא - שמא אין י"ט עד למחר דהוה לן למעבד אלול מעובר:

7 אינהו - בני א"י שעדיין מקדשין על הראיה:

8 לידחו - להו אף בזמן הזה:

9 ותניא אידך - מתניתין היא בסוף פירקין דלעיל סוכה דף מא::

10 ביום אפי' בשבת - דמשמע כל דהו יום וקרא יתירא הוא דמצי למכתב בראשון:

11 ראשון אף בגבולין - לאו מרבויא דריש אלא ולקחתם ביום ראשון ולא פירש מקדש משמע אפי' בגבולין:

12 הראשון - ה"א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה הוא דאמינא לך ואף בשבת:

13 אצטריך קרא למישרא טלטול - דרבנן עדיין לא נאסר טלטול בעולם ובא הכתוב להתירו כאן:

14 למכשירי לולב - בא הכתוב ללמדך שמכשירי לולב דוחין את השבת כלומר תיקוניה ואפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו:

15 ונאמר להלן ימים - בלולב מה להלן ימים ולא לילות כדכתיב ביום הראשון:

16 במלואים - כדכתיב ויקרא ח ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו':

17 סוכה מצותה כל היום ומלואים מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא לצאת כדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ונאמר תשבו יומם ולילה שבעת ימים:

18 תשבו - יומם ולילה ולולב מצותו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה:

19 מאי טעמא דוחה - ולא גזור בה כי היכי דגזור בלולב דהא הכא נמי ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב ואמאי לא גזור בה במקדש:

20 לפרסמה שהיא מן התורה - לפי שאינה מפורשת מן התורה בהדיא שבקו לה רווחא למידחי שבת חד יומא כדי לפרסמה שמן התורה היא:

21 לולב נמי נידחו - בשאר ימים במקדש כדי לפרסמו שהוא מן התורה כל שבעה דהא לא מפרשא בהדיא דאיכא למיטעי ולמימר דהאי ושמחתם לפני ה' שבעת ימים לאו שמחת לולב קאמר:

22 שלוחי בית דין מייתי לה - מע"ש ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא כהנים המקיפין בה את המזבח:

23 אי הכי - דליכא למיגזר בה מידי והוא כל שבעה במקדש מן התורה:

24 כל יומא נמי - דאיקלע בשבת נידחי מאי שנא חד יומא ותו לא:

25 אתי לפקפוקי בלולב - לזלזולי בלולב משום דלא דחי בלולב אלא בחד יומא והא דחי כל יומא אתי למימר לולב לאו מצוה חשובה היא:

26 ולידחי - ערבה בי"ט ראשון כלולב:

27 לאו מוכחא מילתא - דמשום ערבה הוא דמיפרסם שהיא מה"ת דאמרי משום דנתנה לדחות אצל לולב נדחית אף אצל ערבה ועיקר משום לולב הוא:

28 בחד מהנך - באחד משאר הימים:

29 אוקמה אשביעי - יום מסויים או ראשון או אחרון:

30 האידנא נמי - לאחר חורבן דעבדינן ערבה חד יומא כדאמרינן לקמן סוכה ד' מד. מנהג נביאים היא בגבולין כיון דליכא למיחש מידי לידחי בשביעי ויטלוה ויחבטוה שלוחי בית דין לפרסמה שהיא במקדש מן התורה שהרי לא גזרו עליה בשביעי ולאחר חורבן מי גזר עליה:

31 לא ידעינן בקביעא דירחא - ושמא אין שביעי שלנו שביעי:

32 לא איקלע - הם מעברים את אלול או אחד מן החדשים כשרואין שיארע שביעי בשבת:

33 וכל נחותי - כל הסיעה שירדו מא"י לבבל ושעלו מבבל לא"י וחזרו:

34 מאן לימא לן - דערבה במקדש בנטילה דלידחי השתא ערבה איסורא מדרבנן זכר למקדש דנידחי שבת:

35 דלמא בזקיפה - לא היו נוטלין אותה ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח לחוד כדתנן במתני' והשתא ליכא מזבח היכא נזקפה:

36 ואותו היום - בשביעי מדקתני פעם אחת ושבע פעמים ש"מ הקפה ברגל סביב המזבח הוא ובמה מקיפין לאו בערבה:

37 לא בלולב - מקיפים לאחר שזקפו הערבה סביב המזבח:

38 בתחילתו - בי"ט ראשון:

39 וערבה בסופו - בשביעי:

40 מרביות - נטיעות:

41 והכירו בהן בייתוסין - הרגישו תלמידי בייתוס והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה:

42 וכבשום - טמנום כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך במסכת ברכות דף י. וי"מ כמו יכבוש עונותינו מיכה ז יכסה כסית כל חטאתם סלה תהילים פ״ה:ג׳:

43 תחת האבנים - ויודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים:

44 עמי הארץ - שלא היו בקיאים באיסור טלטול והם היתה ידם עם הפרושים:

45 והביאום הכהנים וזקפום כו' - אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח ומדקתני חיבוט ערבה מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם ואחר כך זוקפין אותה:

46 ואלא לידחי - כיון דבנטילה הוה יש לו לעשות זכר למקדש ולידחי שביעי דילה שבת:

47 כיון דאנן - בגולה לא דחינן משום דלא קים לן בקביעא דירחא: